[In the case of] two sisters-in-law one of whom stated, `my husband is dead`, and the other also stated, `my husband is dead`, the former is forbidden on account of the husband of the latter, and the latter is forbidden on account of the husband of the former. If the one had witnesses and the other had no witnesses, she who had the witnesses is forbidden, while she who had no witnesses is permitted. If the one had children and the other had no children, she who had children is permitted and she who had no children is forbidden. If they contracted Levirate marriages, and the levirs died, they are forbidden [to marry again]. R. Eleazar ruled: since they were once permitted to marry the levirs they are permitted to marry any man.

יבמות 16.2
שתי יבמות, זו אומרת מת בעלי, וזו אומרת מת בעלי-- זו אסורה, מפני בעלה של זו; וזו אסורה, מפני בעלה של זו׃ לזו עדים, ולזו אין עדים-- את שיש לה עדים, אסורה; ואת שאין לה עדים, מותרת׃ לזו בנים, ולזו אין בנים-- את שיש לה בנים, מותרת; ואת שאין לה בנים, אסורה׃ נתייבמו, ומתו היבמין-- אסורות להינשא; רבי אלעזר אומר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם

Evidence [of identity] may be legally tendered only on [proof afforded by] the full face with the nose, though there were also marks on the man`s body or clothing. No evidence [of a man`s death] may be tendered before his soul has departed; even though the witnesses have seen him with his arteries cut or crucified or being devoured by a wild beast. Evidence [of identification] may be tendered [by those] only [who saw the corpse] within three days [after death]. R. Judah b. Baba, however, said: Neither all men, nor all places, nor all seasons are alike.

 יבמות 16.3
אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו; אין מעידין אלא עד שלושה ימים׃ אפילו ראוהו מגוייד, וצלוב על הצלוב, וחיה אוכלת בו-- אין מעידים אלא עד שתצא נפשו׃ רבי יהודה בן בבא אומר, לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוות